למה מדיטציה מרגישה קשה, ומה עושים במקום

מדיטציה מוכחת היום כמועילה לגוף ולנפש, מהמערכת החיסונית ועד לחץ הדם, ועדיין הרבה אנשים מוותרים עליה כי היא מרגישה להם קשה. אחרי יותר מעשרים שנה של תרגול אני חושב שהקושי בא ממקום אחד, והוא נפתר בשינוי קטן. אני לא מורה למדיטציה, זו פשוט התובנה שלי מהניסיון.

הטקסט המלא

00:00עשרים שנה של מדיטציה, בלי להיות מורה

שלום לכולם, אני ד״ר אמוץ זיו-אב. היום אני רוצה, בנימה קצת יותר אישית, לספר לכם על התובנה שלי מעשרים ומשהו שנים של מדיטציה. זה יהיה פוסט קצת פחות מדעי. זה יותר מה שלמדתי על בשרי, טיפ מאוד חשוב שאני חושב שיכול לעזור להרבה אנשים. אני בשום אופן לא מורה למדיטציה, זו פשוט תובנה אישית שלי.

כבר הרבה שנים ברור מאוד שמדיטציה היא דבר מועיל מאוד לגוף ולנפש שלנו, בכל רמה אפשרית. היא מועילה למערכת החיסונית ולמצב הנפשי. היא מורידה את הלחץ הנפשי, שמשפיע על המערכת החיסונית, ומורידה את לחץ הדם. היא משפרת את המצב בפיברומיאלגיה, בסוכרת ובסרטן, מה שאתם רוצים. כל זה מוכח היום כבר היטב.

01:15למה אנשים חושבים שזה קשה

אבל לרוב האנשים יש כל מיני מושגים על מדיטציה שגורמים להם לבעיות קשות, לחינם ושלא לצורך. הרבה אנשים מרגישים שמדיטציה זה קשה. למה? כי הם מנסים להגיע לכל מיני מצבים במדיטציה, על סמך מה שקראו או ראו בסרטים, וזה מה שהופך אותה לקשה שלא לצורך. הרבה אנשים, למשל, מנסים להגיע לרוגע נפשי, לעצור את המחשבות וכל מיני דברים מטורפים שכאלה. וברגע שאתה חושב שאתה צריך להגיע למצב של עצירת מחשבות, ברור שאתה הולך להסתבך עם זה למשך שנים רבות.

01:54לשבת ולא לעשות כלום

אני רוצה להציע לכם גישה אחרת לגמרי למדיטציה, וזה פשוט לשבת ולא לעשות כלום. לא לעשות כלום זה אומר לא לנסות לעשות כלום. זה לא אומר שלא צריך לקרות כלום. אם אתם חושבים שאמור לא לקרות כלום, או שהמחשבות אמורות לעצור, אתם נתקלים בבעיה קשה מאוד, כי המחשבות לא עוצרות. הן לא ממש ניתנות לשליטה.

ואם המטרה שלי במדיטציה היא פשוט לא לעשות כלום, כלומר לשבת עם עיניים עצומות (אפשר גם פתוחות, אני אישית מעדיף עצומות) ולא לנסות לכוון את החוויה בשום צורה, ולתת למה שקורה לקרות, אז זה נהיה קל מאוד. בעצם אני לא מנסה לעשות שום דבר, ואני מסכים לשוט בתוך המצב ולתת למה שקורה לקרות. אם אני עושה ככה, אני מגלה שבעצם אין שום בעיה.

03:00הכאבים הקטנים שמזיזים אותנו

ואז צצות להן הבעיות הנורמליות של הקיום האנושי, למשל כל מיני כאבים. זה יכול להיות כאב גדול, כמו כאב בברך, ואז אני פשוט מזיז את הגוף והכאב נעלם. וזה יכול להיות גם כל מיני כאבים קטנים. אלה בעצם החוט הבלתי נראה: אם אנחנו לא מודעים לכך שהם קורים, אנחנו אפילו לא מרגישים אותם ככאב.

אבל למעשה, אם אני יושב ומרגיש חסר נחת, ובשלב מסוים אני קם כי קשה לי מדי לשבת בלי לעשות כלום, מה שהקים אותי מהכיסא הוא אותם כאבים קטנים. התחושה הנפשית הזאת של חוסר סבלנות באה בדרך כלל עם איזושהי תחושה בגוף, שאותה לאו דווקא מרגישים במודע, למשל לחץ קטן בחזה או משהו כזה. היא מחוברת בדרך כלל לתחושה הנפשית של עצבנות. את הכאבים הקטנים האלה בדרך כלל לא מרגישים במודע, אבל זה החוט הבלתי נראה שגורם לנו לזוז כל הזמן, בחוסר שליטה ובחוסר מודעות.

וככל שאנחנו סתם יושבים ומתרגלים את הדבר הפשוט הזה של לא לעשות שום דבר, לא לנסות לכוון את החוויה שלנו בשום צורה, לאט לאט אנחנו מתחילים לשים לב מה הם הדברים בתוך הגוף שמזיזים אותנו.

04:34מי זה האני שמתבונן

לדבר הזה יש תועלת גדולה מאוד, שאני אישית מרגיש שהיא תועלת נפשית ורוחנית עמוקה מאוד. כאשר אנחנו יותר ויותר שמים לב שהגוף שלנו זורם בלי שליטה מצידנו, והמיינד שלנו גם הוא זורם בלי שליטה מצידנו, לאט לאט נפתח איזשהו פער. ועולה מתוך עצמנו שאלה עמוקה מאוד לטעמי האישי: מי זה בעצם האני הזה שמתבונן על הדברים? הגוף הוא לא שלי, הוא זורם. המיינד הוא לא שלי, הוא זורם באופן טבעי. ועולה השאלה הזאת, מי זה בעצם האני הזה שמתבונן.

השאלה של מי האני שמתבונן היא שאלה שאין לה הרבה טעם מבחינה אינטלקטואלית. העניין הוא שהיא עולה מתוך עצמנו, ונפתח הפער הזה ששואל אותה מתוך עצמנו. יש לזה ערך. זו לא שאלה של המיינד, זו שאלה של חוויה שעולה מתוך החוויה.

05:50שני מורים שהשפיעו עליי

ואני צריך להזכיר פה שני מורים גדולים מאוד בעת המודרנית שדיברו על השאלה הזאת. אחד הוא רמנה מהרישי, שהוא השראה גדולה מאוד בשבילי. מי שמתעניין, כתבי רמנה מהרישי נמצאים בכל האינטרנט, אפשר למצוא ספרים וכל מיני דברים. הוא אחד המורים הגדולים של העת המודרנית שמתמקדים בשאלה הזאת של מה אני ואיך זה משפיע על כל תחומי החיים שלנו.

ועוד חכם הודי מודרני, שנפטר ב-1980, בשם ניסרגדטה מהראג׳. יש ספר חזק מאוד של שיחות איתו שנקרא I Am That. מבחינתי האישית זו אולי אסופת הדפים העוצמתית ביותר שאני מכיר.

06:36פחות חיכוך, פחות מאמץ

זהו, זה מה שרציתי להגיד לכם. אני חושב שהדבר הקטן הזה, פשוט לשבת ולא לעשות כלום, פותר אותנו מהמון חיכוך ומהמון מאמץ בזמן המדיטציה. הרבה אנשים פשוט מנסים לעשות כל מיני דברים, וכאן משחררים את זה מלכתחילה ולא מנסים לעשות כלום. זה כמובן דבר שצריך להתרגל אליו, אבל הוא משחרר אותנו מהרבה מאוד חיכוך ומאמץ. אז תהיו בריאים ושמחים, ונתראה בקרוב.