על הפרק
שיחה ארוכה אצל משה פבריקנט, בפרק 484 של הפודקאסט שלו. הכותרת שהוא בחר לפרק לא משאירה הרבה מקום לדמיון: ״הם משקרים לכם בנוגע לתזונה!״.
דיברנו על המלצות התזונה המקובלות, על צום לסירוגין, על הסיבות שדיאטות לא מחזיקות לאורך זמן ועל הרזיה, ועל המיקרוביום.
נושאים בפרק
- ביקורת על המלצות התזונה המקובלות
- צום לסירוגין
- למה דיאטות לא מחזיקות
- הרזיה
- מיקרוביום
ראשי פרקים
0:00 קלוריות, אינסולין ואגירת שומן
משה פבריקנט שואל מה השקר הכי גדול על תזונה, ואני עונה שספירת קלוריות חשובה אבל האיכות חשובה יותר. בן אדם הוא לא קלורימטר: אלף קלוריות מנוטלה ואלף קלוריות מחסה וסלמון נותנות לגוף תגובה שונה לגמרי, כי התאים מגיבים לחומרים ולא לאנרגיה. אחרי נוטלה סוכר הדם והאינסולין קופצים, אחרי סלמון העלייה קטנה. אני מסביר שאינסולין מסמן לתאים לאגור עודף אנרגיה כשומן ונועל את השומן שכבר נצבר. לכן צום או דיאטה קטוגנית, שמורידים אינסולין, מאפשרים לגוף לפרק שומן ולהפיק קטונים שהמוח משתמש בהם כאנרגיה.
10:20 פעילות גופנית ובריאות המוח
משה שואל מה פוגע לנו במוח, ואני עונה: אנחנו מרעילים אותו במה שאנחנו אוכלים, ואנחנו לא זזים. האבולוציה לא הכירה בן אדם שיושב כל היום. תשעים אחוז מזרימת הדם במוח עוברים בכלי דם דקים כמו שערה, ואם לא מעלים דופק הם קורסים והנוירונים לידם מתים לאט מחוסר חמצן. לכן פעילות גופנית היא אולי הדבר הכי גדול שאפשר לעשות למוח ולמצב הנפשי, ויש מחקרים שלפיהם היא יעילה בהרבה מקרים יותר מתרופות נגד דיכאון וחרדה. משה מזכיר את הספר Tribe של סבסטיאן יונגר, ואת הטענה שבמערב אנשים דיכאוניים פי שמונה בגלל חוסר קהילתיות.
16:56 הורמזיס, מקלחת קרה וסאונה
אני מסביר את עיקרון ההורמזיס: מנות קטנות ולא מוגזמות של סטרס ביולוגי, כמו חום, קור, רעב ופעילות גופנית, שהגוף התפתח איתן. אני מספר על מחקר שלפיו דקה של מים קרים בסוף המקלחת הורידה בערך 30% מימי המחלה תוך חודש. משה מזכיר את מחקרי הסאונה מפינלנד, ואני מוסיף שמי שהלך לסאונה ארבע עד שבע פעמים בשבוע ראה ירידה משמעותית בסיכון לאלצהיימר ולמוות ממחלות לב. בסאונה חלבוני הלם חום סורקים את החלבונים בתא ומתקנים או מפרקים את המקולקלים, ויש השערה שזה אחד מהמנגנונים שמורידים את האלצהיימר. אני התקנתי סאונה פינית בבית.
24:35 צום, גלוקוז ופסיכיאטריה תזונתית
משה אומר שצום מחדד לו את המוח, ואני מסביר שהמוח הוא האיבר הכי רגיש לנפילות אנרגיה. גלוקוז הוא לא אויב, רק העודף שלו. אני מספר על פסיכיאטריה תזונתית: חולים פסיכיאטריים עמידים לטיפול, חלקם כבר 30 שנה, עברו לדיאטה קטוגנית ובקרב 42% מהם הסימפטומים פסקו לגמרי. המיטוכונדריה היא תחנת הכוח של התא, וכשצמים או מורידים פחמימות התאים מתייעלים: משמידים מיטוכונדריות ישנות ובונים חדשות. אני מדגיש שאני לא ממליץ על תזונה קטוגנית לכולם, ורואה בה טיפול חזק.
35:00 דיאטה ים תיכונית ומגפת ההשמנה
משה שואל איך מוצאים דרך בין כל הדיאטות. לבן אדם בריא בלי מטרה מיוחדת אני ממליץ על הדיאטה הים תיכונית, הכי נחקרת והכי מוכחת, ויותר חשוב מה אין בה: אין בה ג'אנק תעשייתי. קמח לבן הוא חידוש של פחות ממאה שנה, והאנושות אוכלת חיטה בערך 14,000 שנה, ועד לאחרונה רק קמח מלא ומחמצת. בהשמנה אני אומר שזו ביולוגיה ולא חולשת אופי: האבולוציה הורתה לנו לחסוך כל גרגר אנרגיה כשומן. הגנטיקה לא השתנתה ב-40 השנים האחרונות, אז זה סגנון חיים, והדבר הראשון שאני ממליץ עליו הוא להוריד פחמימות.
43:00 מדע, כסף ודור חדש של חוקרים
משה מעלה את החשש שהמדע מושחת. אחרי דוקטורט בבר אילן ופוסט דוקטורט בסטנפורד אני אומר שרוב המדענים ישרים ורוצים לדעת את האמת, גם אם יש שערוריות. הבעיה היא כסף: חברות האוכל אוהבות את הקונספט שרק קלוריות חשובות, כי אז אפשר להתעלם מהאיכות ולאכול חטיפים בכמות מדודה. הרבה דיסאינפורמציה ומאמרים מוטים באים מהמימון. אני מוסיף שהאינטרנט מאפשר לאנשים כמו משה להנגיש מידע בלי תקשורת, ושיש דור חדש של מדענים שרואים את האדם השלם, הוליזם מדעי ולא במובן ההיפי.
47:03 אלגוריתמים ועיקרון הדופמין
משה שואל אם זה לא מפחיד למסור מידע ל-OpenAI. אני אומר שאי אפשר לעצור את זה ושאני משתמש בזה, ושאנחנו לא מבינים את כוח האלגוריתמים. משה מספר על חבר מומחה לבינה מלאכותית שאמר שאפשר לשכנע אדם לשתות רעל תוך חצי שנה. אני ממליץ על צום דופמין. דופמין הוא מצפן עתיק שמכוון לשרידה, וכשהוא עולה הגוף לוחץ אותו חזרה לקו הבסיס. ככל שאני לוחץ חזק יותר למעלה ברשתות, קשה לי יותר לקרוא ספר. מכורים לוקחים את המנה הבאה כדי לא להרגיש רע. עצה קטנה: לצאת להליכת ערב בלי הטלפון, ואם זה קשה, סימן שצריך את זה.
53:41 פורנו, צום דופמין וטרק בטבע
אני מדבר על התמכרות לפורנו כעל אחד הדברים הגדולים והלא מדוברים בעולם, שמשחית לאנשים את החיים והזוגיות. זה דופמין זול שמציף ביולוגיה שלא רגילה אליו, והגוף דוחף חזרה למטה, ואנחנו חווים את זה כחוסר מוטיבציה. אני ממליץ על הספר Dopamine Nation של אנה למקה מסטנפורד, שמתארת אנשים שיצאו מדיכאון אחרי חודש של צום דופמין. אני עושה חודש כזה מדי פעם ומרגיש יותר אנרגיה ומוטיבציה. דרך פרקטית היא טרק בטבע, כמו בנפאל ובקמינו דה סנטיאגו בספרד, שם קל לעזוב את הרשתות. משה שואל על פסיכדלים, ואני אומר שזה תלוי בחומר, במינון ובאדם, שהם יכולים להועיל, ושהחוויות שלי איתם שינו לי את החיים.
1:01:18 צום יבש ודיאטה שמדמה צום
משה שואל מה ההבדל בין צום עם מים לצום בלי מים. צום יבש יכול לזעזע את המערכת אצל מי שנתקע בירידה במשקל, אבל כלי לחיים עדיפים צומות עם מים, ואני אוהב במיוחד דיאטה שמדמה צום. כבר סוקרטס השתמש בצום נגד התקפי אפילפסיה, ולפני כמאה שנה חוקר במאיו קליניק פיתח את הדיאטה הקטוגנית כי אי אפשר להשאיר ילד בצום לתמיד. בסדנה שלי אנשים אוכלים ארבעה ימים סלט, אגוזים ומרק עם שמן זית, בערך 1000 קלוריות, ומודדים כל יום סוכר וקטונים. המטרה היא שילמדו את הכלי: לתחזוקה, לירידה במשקל, לכבד שומני. אני קורא לסכרת מבוגרים מחלה של בורות, שברוב המקרים אפשר לרפא.
1:08:21 צום לסירוגין ושינה
משה שואל על הצום של 16 שעות. אני מסביר ש-16:8 אומר 16 שעות צום ושמונה שעות אכילה, למשל בין 12 בצהריים ל-8 בערב. אני בעצמי לא חי ככה אלא שומר על צום לילה של 12 שעות. הביולוגיה שלנו התרגלה להפסקות ולא למקררים, והיא אוהבת שמורידים מדי פעם פחמימות, אינסולין וקלוריות. אכילה כבדה לפני השינה פוגעת בשינה ומעלה את הדופק, והטיפ שלי הוא לא לאכול כשעתיים לפני השינה. משה שואל על הנשנוש הלילי, ואני אומר שבדיאטה דלת פחמימות העוצמה שלו יורדת מאוד.
1:12:10 רופאים, תזונה ומחלות פסיכיאטריות
משה שואל על היחסים עם רופאי המשפחה. אני אומר שזה תלוי ברופא, ושלרופאים לא לימדו תזונה: משה מזכיר שבלימודי רפואה מקדישים לזה שעות ספורות. המידע מתפרסם היום בכתבי העת החשובים ביותר והמערכת מפגרת בעשרים או שלושים שנה, אבל הרופאים לא עושים את זה ממקור רע. מבחינתי לא ללמד תזונה בבתי ספר לרפואה זה פלילי. אני מביא שתי דוגמאות: חולים פסיכיאטריים קשים שהסימפטומים נעלמו אצלם בשינוי תזונתי, וניסוי שבו אחרי שלושה חודשים של דיאטה ים תיכונית 30% מהמדוכאים כבר לא סבלו מתסמינים. שתי המגפות הגדולות, מטבולית ופסיכיאטרית, קשורות כי המוח רגיש לאנרגיה.
1:16:36 נוחות, סטרס מדוד והזדקנות
משה מצביע על פרדוקס: אנחנו חיים בזמנים הכי בטוחים, והנוחות מביאה בעיות. אני עונה שנוחות היא הוראה אבולוציונית לחסוך אנרגיה, לא גחמה, אבל הגוף צריך עומס מדי פעם. משה מזכיר את דיוויד סינקלר, ואני אומר שמעכבי ההזדקנות החזקים שאנחנו מכירים הם מנות מדודות של סטרס: צום, פעילות גופנית, חום וקור. הסטרס מעורר מנגנוני תיקון, כמו קרעים מיקרוניים בשריר ושברים מיקרוניים בעצם, והתוצאה נטו שיפור. אני מספר ששברתי רגל ופתאום ראיתי כמה מהר הגוף מתדרדר בלי עומס. אני מזכיר סטטיסטיקה על מבוגרים מעל גיל 65 ששוברים אגן, ואומר שאני לא זוכר אם 50% או 60% מהם מתים בשנה הראשונה.
1:20:09 גיל ביולוגי ואפיגנטיקה
משה שואל על בריאן ג'ונסון והגיל הביולוגי הנמוך שלו. אני מסביר שיש שעונים אפיגנטיים שמודדים גיל ביולוגי, ואפשר להשוות אותו לגיל הכרונולוגי: בן 50 עם גיל ביולוגי 45 נמצא טוב יותר מבן 50 עם גיל ביולוגי 70. אי אפשר ללוות אלף טבעונים ואלף אוכלי בשר כל החיים, אז נותנים דיאטה לשלושה חודשים או לשנה ובודקים אם הגיל הביולוגי השתנה. דיוויד סינקלר חזק בתחום הזה. באפיגנטיקה הגנים ארוזים במבנה תלת ממדי, וגנים דחוסים מושתקים, ולכן תא עין ותא שריר שונים עם אותה גנטיקה. אוכל, שינה וספורט משפיעים על המבנה הזה.
1:26:52 המיקרוביום והעתיד של הרפואה
משה שואל מה הכי מרגש אותי בעתיד. אני עונה: התפקיד האינסופי של המיקרוביום. אם מפרקים בן אדם וסופרים גנים, 99% ויותר מהם חיידקיים, ואנחנו לא יצור אחד אלא אקוסיסטם שהתפתח יחד עם החיידקים. המיקרוביום משפיע על המוח ועל הדלקתיות בגוף. בדיקות מיקרוביום עדיין לא מדויקות, ואני חושב שחסרות עוד שנתיים או שלוש עד שדגימת צואה תיתן מסקנות אמינות. אחר כך אפשר יהיה לתקן את הקהילה, ולעבוד גם עם פוסט ביוטיקה, החומרים שהחיידקים מייצרים כדי לתקשר איתנו. בגיל שלוש הקהילה מתייצבת, ועדיין תזונה משנה אותה מהר.
1:32:48 בינה מלאכותית, אופטימיות ומסר לצעירים
משה שואל מה אני צופה. אני חושב שבינה מלאכותית תוכל לקחת מיליארדי פרמטרים של אדם, מוטציות, תזונה, מיקרוביום והיסטוריה, ולהתאים טיפול אישי, למשל בסרטן. משה מספר שביקש מבינה מלאכותית פסקה על המיקרוביום בסגנון של פרוסט, וזה יצא נכון מדעית ומטלטל. אני אופטימי כי אני רואה בני נוער ודור שמפותח ממני, עם גישה למידע אינסופי ויכולת לדבר לקהילה בלי מערכות. המסר שלי לצעירים: יש לכם הכלים לדעת, תסננו מקורות, ותזיזו את הגוף כמה שאפשר. בסוף אני מספר על סדנה של ארבעה ימים כל כמה חודשים, עם קבוצות וואטסאפ שממשיכות לפעול אחריה.