על הפרק
בפרק 54 של ״חופש מחרדות״ עם ניתאי וייס דיברנו על השאלה איך הגוף מייצר חרדה ולמה היא מתחילה לפעמים במעיים.
עברנו על הדרך שבה מערכת העיכול ״מדברת״ עם המוח, על המיקרוביום ועל האנרגיה של התא ואיך הם משפיעים על הרגשות, ועל סטרס יומיומי כמקור לדלקת שמשפיעה על מצב הרוח. בסוף דיברנו על בחירות קטנות ביום יום שמורידות את העומס הפנימי.
נושאים בפרק
- איך הגוף מייצר חרדה ולמה היא מתחילה לפעמים במעיים
- איך מערכת העיכול מדברת עם המוח
- מיקרוביום ואנרגיה תאית והשפעתם על הרגשות
- סטרס יומיומי כמקור לדלקת שמשפיעה על מצב הרוח
- בחירות קטנות ביום יום להפחתת העומס הפנימי
ראשי פרקים
0:00 מי אני ולמה המוח הוא איבר בגוף
ניתאי וייס מארח אותי בפרק 54 של הפודקאסט חופש מחרדות. אני מציג את עצמי כביולוג חוקר שמתרגם מאמרים אקדמיים לשפה של חיי היום-יום, ומספר שבשנים האחרונות פורח תחום הפסיכיאטריה התזונתית והמטבולית. אני מסביר שהמוח הוא עוד איבר בגוף, ואפשר לפגוע בו או לרפא אותו בתזונה כמו כבד או לב. גילינו את זה באיחור כי המוח נעול בגולגולת ואי אפשר לעשות לו ביופסיה. פסיכיאטריה היא המקצוע הרפואי היחיד שבו הרופא רק שואל שאלות, בלי בדיקה אובייקטיבית.
3:58 גוף ונפש לא היו נפרדים אף פעם
ניתאי מספר שחווה הפרעת חרדה כללית ו-OCD, ושואל איך גוף ונפש מחוברים. אני עונה שהם מעולם לא היו נפרדים, וההפרדה היא המצאה של כ-100 השנים האחרונות. אני לא מבטל את המטען הפסיכולוגי וההיסטוריה של האדם, אבל הפעילות המנטלית מתרחשת במוח, והמוח יכול להיות בכושר או פגוע. הוא שוקל קילו וחצי וצורך 20% מהאנרגיה שאנחנו אוכלים, ולכן הוא רגיש לחוסר חמצן הרבה יותר מברך. מי שטבע ארבע דקות נפגע, מי שריסק ברך לא.
10:07 סטרס כמנגנון הגנה עתיק ויקר
ניתאי שואל מה החרדה עושה לגוף. אני מסביר שסטרס הוא מנגנון הגנה עתיק: כשנמר רודף אחריך עולים לחץ הדם, הדופק, הסוכר והקורטיזול כדי לגייס אותך להישרדות. היום יושב לך בוס על הראש 20 שנה, והאבולוציה לא הכינה אותנו לסטרס ארוך טווח. זה יקר מאוד אנרגטית, ולכן מרגישים עייפות, ויש מי שמאבדים תיאבון ויש מי שאוכלים יותר. גם השמנת יתר היא מנגנון הגנה עתיק שהסביבה הפכה לבעיה. הסיבות מורכבות ולא רק תזונה, אבל תזונה ותנועה הן דרכים פשוטות להתערב.
14:36 אויב ראשון של המוח: תנגודת לאינסולין
אני מציג שלושה אויבים גדולים של המוח. הראשון הוא תנגודת לאינסולין. כשאוכלים הרבה פחמימות כל הזמן, הסוכר והאינסולין נשארים גבוהים, התאים מפסיקים להגיב, והגלוקוז לא נכנס לתאי המוח הרעבים לאנרגיה. אלצהיימר נקרא היום סכרת סוג 3, סכרת של המוח. יש יותר דיכאון וחרדה אצל חולי סוכרת ויותר סוכרת אצל אנשים עם דיכאון וחרדה, וכך גם בהשמנת יתר, בסכיזופרניה ובביפולר. זה מכנה מטבולי משותף ולא "אני עצוב כי אני שמן".
18:29 דלקתיות, דיאטה ים-תיכונית ושמני סופר
האויב השני הוא דלקתיות יתר, כלומר פעילות יתר של מערכת החיסון, שמושפעת מעודף סוכר, מזון מתועש ושמנים לא בריאים. אני מספר על מחקר משנת 2017 שבו אנשים עם דיכאון קליני עברו לשלושה חודשים של דיאטה ים-תיכונית פשוטה, בלי קטו ובלי דברים מורכבים, ולמעלה מ-30% מהם לא סבלו יותר מדיכאון. האויב השלישי הוא עקה חמצונית ורדיקלים חופשיים. השמנים הצהובים מהסופר, כמו קנולה, נכנסים למוח ומתחמצנים שם, ואני ממליץ להעיף אותם ראשונים.
22:25 תרופות, ספורט ו-BDNF
ניתאי שואל על תרופות מסוג SSRI ו-SNRI. אני אומר שתרופות הן כלי לגיטימי בארגז, אבל נדרש בפחות מקרים ממה שנהוג, ולא תמיד הוא מספיק יעיל. אחת מתופעות הלוואי הידועות של SSRI היא השמנת יתר וסוכרת, שמחריפות את הבעיה המטבולית. יש מחקרים שלפיהם ספורט, אירובי וכוח, יעיל בממוצע יותר מתרופות נוגדות דיכאון. המוח בנוי לתנועה, והשרירים מייצרים BDNF, חומר שהנוירונים צריכים בכל שלב בחייהם ושמגיע מהשרירים למוח.
25:10 שתי מגפות ומה קורה בתאים בחרדה
ניתאי שואל איך הגעתי לתחום. אני מספר שבאתי מסרטן מוח, ושאנרגיית החיים היא מה שמבדיל חי מדומם, ולכן המטבוליזם מופיע בסרטן, במחלות נפש ובאלצהיימר. יש שתי מגפות בעולם, בעיות פסיכיאטריות ובעיות מטבוליות, והן מחוברות כי המוח רגיש לבעיות אנרגיה. אני מחפש פסיכיאטר בארץ שמכיר את הגישה, כי דיאטה קטוגנית לחולה קשה שנמצא על תרופות לא כדאי לעשות בבית. על חרדה עצמה אני לא מתמחה, אבל אם תאים שמרגיעים חסרי אנרגיה, התאים שהם אמורים להרגיע משתוללים.
32:10 המיקרוביום, GABA וכדורי פרוביוטיקה
אני מסביר שהאדם הוא אקוסיסטם: כ-60% מהתאים בגוף הם חיידקיים, ו-99% מהגנים הם גנים חיידקיים. החיידקים מייצרים כמויות משמעותיות של נוירוטרנסמיטרים, ביניהם GABA המרגיע, וניתאי מוסיף ש-95% מהסרוטונין מיוצר במעיים. אנחנו שולטים בקהילה הזו דרך התזונה, והחיידקים אוהבים סיבים מהצומח. על כדורי פרוביוטיקה אני אומר שעדיף לקבל חיידקים ממזון מותסס, כי במעיים יש מעל 1,000 זנים וכדור עם כמה זנים לא בהכרח מתאים לך.
38:34 ציר מעי-מוח, מעי דליף וחיידקים שאבדו
אני מספר על מאמר שבו הושתלה צואה מילדים על הספקטרום האוטיסטי בעכברי מעבדה, והעכברים פיתחו התנהגויות אוטיסטיות. 70% מהסיבים של עצב הוואגוס מעבירים מידע מהמעי למוח ולא להפך. כשאוכלים ג'אנק, המחסום של המעי מאבד סלקטיביות, נוצר מעי דליף ודלקת כרונית שמגיעה גם למוח. רעלן של חיידקי מעיים, כשמזריקים אותו לאדם, גורם לחרדה תוך שעתיים. בהשוואה לשבט ציידים-לקטים באפריקה, אנשי המערב איבדו כשלושה רבעים מזני החיידקים, ועדיין ככל שהמיקרוביום מגוון יותר הוא בריא יותר.
44:30 איך מתחילים: פחות ג'אנק ופחות סוכר
הדבר הראשון שהייתי אומר למי שמתמודד עם חרדות הוא להוריד ג'אנק ולאכול אוכל אמיתי של פעם, כמו בשר, דגים, ביצים, מוצרי חלב, פירות וירקות. נורה אדומה אצלי היא רשימת מרכיבים ארוכה על האריזה, כי על בננה לא כתוב בננה. השלב הבא הוא להוריד פחמימות פשוטות, סוכרים וקמח לבן, והכי מזיקים המשקאות המתוקים כי הסוכר מהם נספג מהר. אכילה רגשית היא מטבוליזם ולא חולשת אופי. כדי לתמוך במיקרוביום אני ממליץ על כרוב כבוש, קמבוצ'ה, קימצ'י וחמוצים ביתיים במלח, לא בחומץ.
51:44 למה ספורט חיוני למוח ומה כמות מספיקה
מי שיש לו דיכאון יגיד שאין לו כוח לספורט, ואני אומר שזה לא תירוץ אלא חלק מהבעיה המטבולית. ספורט שומר על כלי הדם הקטנים במוח, שמספקים אנרגיה ומפנים פסולת, ולכן כדאי לקום וליזוז כל חצי שעה מול המחשב. הפרונטל קורטקס בולם את אותות הסטרס שמגיעים מהאמיגדלה, ובמחקרים בבתי ספר חצי שעה ספורט ביום הורידה את ההפרעות אצל ילדים עם ADHD. אני מציע שלוש פעמים בשבוע חצי שעה אירובי ושלוש פעמים חצי שעה כוח. מחקרים חדשים מראים שאפילו פעמיים בשבוע אימוני כוח קצרים מורידים חרדה.
59:15 קורטיזול, ציר HPA ובדיקות מטבוליות
ניתאי שואל על קורטיזול. אני מסביר שציר ה-HPA, היפותלמוס, בלוטת יותרת המוח ובלוטת יותרת הכליה, מנהל את תגובת הסטרס, והאדרנל מייצר את הקורטיזול. קורטיזול הוא לא האויב, אבל עודף כרוני כן, ותזונה, ספורט ומיקרוביום מרגיעים את הציר. בסוף אני ממליץ על בדיקות מטבוליות פשוטות דרך רופא המשפחה: יחס היקף מותן לגובה, סוכר A1C, תנגודת לאינסולין ופאנל שומנים בדם. מי שנוטה לתסמונת מטבולית ויש לו גם חרדה או דיכאון, הסיכוי שהגישה תעזור לו גבוה יותר.