סקס נעים לנו וסופגניות טעימות לנו בגלל הדופמין, מצפן עתיק שנועד לכוון אותנו לדברים שעוזרים לשרוד. בסרטון אני מסביר שני עקרונות שמקשרים בין עונג, סבל והתמכרות, ונותן טיפ אחד שיכול להחזיר לכם הנאה ומוטיבציה: הפסקה של חודש מההתמכרות שלכם.
פרקים בסרטון
הטקסט המלא
00:00הדופמין, מצפן להישרדות
שלום לכולם, אני ד״ר אמוץ זיו-אב, והיום נושא חשוב במיוחד. סקס זה נעים לכם, סופגניות זה טעים לכם, וזה לא בגלל שאתם נהנתנים חסרי תועלת עם ערכים ברצפה. היום אני רוצה לדבר על הדופמין במוח שלנו, שהוא מצפן עתיק יומין שנועד לכוון אותנו לדברים שיעזרו לנו לשרוד.
העניין הוא שהעולם שלנו מאוד מאוד השתנה. ההבנה של הדופמין עוזרת לנו להבין את הקשר הקוסמי בין עונג לסבל, ואת הילד המוזר והפופולרי שלהם, שאותו כולנו מכירים: התמכרות. בנוסף אתן לכם טיפ קטן גדול שיכול להחזיר לכם הרבה הנאה והרבה מוטיבציה בחיים, וגם לשפר לכם משמעותית את מצב הרוח.
00:38למה סקס ואוכל שמן מושכים
ובכן, הסיבה המרכזית שסקס נעים לנו ושאוכל שמן ומתוק מושך אותנו היא האבולוציה עצמה. אם היינו שונאים סקס ושונאים אוכל אנרגטי, לא היה מי שיראה את הפוסט הזה. לכן התפתח בתוך המוח שלנו מנגנון שנקרא reward circuit, או מנגנון התגמול. שחקן מרכזי בו הוא מולקולה בשם דופמין. הדופמין נותן ציון לחוויה שאנחנו עוברים, והציון הזה מדרג אותה על סולם של עונג וסבל. ככל שהחוויה מענגת יותר, אנחנו מקבלים הפרשה גבוהה יותר של דופמין, פיק של דופמין.
01:15דופמין, מוטיבציה ותנועה
אחד הנושאים המרתקים ביותר לגבי דופמין הוא הקשר שלו לא רק לתחושת ההנאה והתגמול, אלא גם למוטיבציה שלנו לחזור על הדבר הזה עוד פעם ועוד פעם. הוא קשור גם ליכולת התנועה הפיזית שלנו, כדי שנוכל לנוע פיזית, שוב ושוב, לקראת משהו שאנחנו תופסים כמועיל. החיבור בין תגמול למוטיבציה הגיוני כל כך. לחיבור הזה יש גם צד אפל: כאב, סבל והתמכרות. אני רוצה להסביר לכם שני עקרונות מאוד חשובים בהקשר לחומר המופלא הזה במוח שלנו, שקושר את כל החבילה, ולכן חשוב לנו להבין אותו.
01:59שני העקרונות של הדופמין
הדופמין הוא נוירומודולטור שמופרש במוח שלנו בתגובה לחוויות שונות. ככל שהחוויה מענגת יותר, מופרש פיק גבוה יותר של דופמין. אבל יש עיקרון מאוד חשוב בעבודת המוח שלנו ובכלל בביולוגיה: המוח בכל רגע נתון רוצה לחזור לבלאנס. כלומר, אחרי שהופרש פיק של דופמין, המוח עושה מאמץ להוריד את הרמה כדי לחזור ל-steady state הקודם שלו.
עיקרון חשוב נוסף לגבי הפיקים: המוח כל הזמן מודד את ההפרש בין גובה הפיק לרמה הבסיסית שהייתה קודם. מה שמעניין אותו זה ההפרש הזה. שני העקרונות האלה, שהמוח כל הזמן מודד את ההפרש ושהוא כל הזמן רוצה לחזור לרמה הבסיסית, מסבירים בצורה מרהיבה קשר מאוד חשוב בין עונג, סבל והתמכרות.
03:04למה המוח חוזר לבלאנס
אמרנו שהמוח רוצה לחזור למצב הקודם שלו, הנמוך יותר בדופמין, אחרי חוויה מענגת שגורמת לנו לפיק. זה מאוד חשוב שהמוח יעשה את זה, כי הפיקים האלה קשורים למוטיבציה שלנו לנוע לעבר חוויה שנתפסת אבולוציונית כמועילה להישרדות שלנו. נניח שעכשיו אכלתי משהו טעים שגרם לי לפיק של דופמין, ורמת הדופמין שלי עלתה.
אם המוח לא יוריד אותה חזרה לרמה הקודמת והיא תישאר גבוהה, ואני אוכל שוב את אותו אוכל, אז מכיוון שהמוח מודד הפרשים בין הרמה הבסיסית לגובה הפיק, והרמה הבסיסית שלי עדיין גבוהה, אותו דבר שנותן אותו גובה פיק לא יורגש כפיק. כדי שאשמור על מוטיבציה ועל הנאה, ויהיה לי דרייב לחזור על הדבר הזה עוד פעם ועוד פעם, המוח שלי חייב להוריד את רמת הדופמין חזרה לרמה הבסיסית שלפני הפיק.
04:28מה קורה כשחוזרים על פיקים
וזה דבר שמאוד מאוד חשוב. כל פעם שעוברת עלינו חוויה שגורמת לנו לפיק של דופמין, ולא משנה אם זה חומר מסוים, אוכל מסוים או התנהגות מסוימת, המוח שלנו אחר כך עושה מאמץ להוריד את הרמה בחזרה. לכן אם אנחנו חוזרים עוד פעם ועוד פעם על הרבה מאוד חוויות שגורמות לנו לפיק, המוח כל הזמן לוחץ יותר ויותר חזק להוריד את הדופמין, כדי לשמור על בלאנס. ואם אנחנו עושים את זה בצורה חזרתית ולתקופות ארוכות, עם הרבה מאוד פיקים, המנגנונים שתפקידם להוריד את סיגנלי הדופמין נעשים יותר ויותר מבוססים ומקובעים במוח שלנו.
05:25דוושת העונג ודוושת הסבל
כלומר, אם אנחנו לוחצים על דוושת העונג יותר מדי, המוח שלנו מתחיל ללחוץ על דוושת הסבל ממש ממש חזק כדי לאזן את זה. אם אנחנו ממשיכים עוד ועוד בפיקים כאלה של דופמין, והמוח מתקבע יותר ויותר על מנגנונים שמורידים את סיגנל הדופמין, נצטרך מינונים גבוהים יותר ויותר של החוויה או החומר הזה כדי להרגיש עונג. ואם נמשיך, נצטרך מינונים גבוהים יותר ויותר לא כדי להרגיש עונג, אלא רק כדי לצאת מהסבל ולהרגיש נורמליים. וזאת התמכרות.
06:05איך מזהים התמכרות
אחת התופעות שמאפיינות הכי טוב התמכרות היא ירידה בהנאה מהחיים באופן כללי. כשהמוח שלנו כל הזמן לוחץ על הסיגנל שמוריד את הדופמין, כל מיני דברים קטנים בחיים, כמו לראות את הירח המלא או לפגוש חברים, כבר לא מספיקים כדי לגרום לנו הנאה. אלה לא דברים שנותנים פיקים אדירים של דופמין. אלה דברים שמתדלקים את החיים שלנו בפיקים קטנים ונורמליים.
לכן יש ירידה בהנאה הכללית מהחיים, ירידה בעניין וירידה בתחביבים, וזו תופעה מאוד ברורה של התמכרות. עוד תופעות מאוד ברורות הן הפרעות שינה, דיכאון וחרדה.
06:50תעשייה שמייצרת התמכרות
צריך להבין שהרבה מאוד סוגים של הנאה מתנקזים לתוך המנגנון הזה של הדופמין, בין אם אלה חומרים ובין אם התנהגויות. כולם מתנקזים לתוך אותו סיגנל. אנשים טובים וחכמים מהתעשייה, בהרבה מאוד תחומים, מבינים את זה והצליחו לגרום להרבה מאוד דברים נורמטיביים בחוויה האנושית להיות מסממים וממכרים באופן יוצא דופן, כמו אוכל, פורנו, הטלפון ביד ורשתות חברתיות.
הם לקחו היבטים מאוד בסיסיים של החיים האנושיים, כמו קשר אנושי, תזונה ותרבות, ועשו אותם מאוד ממכרים. וכולנו רואים את התוצאות של ההתמכרויות האלה, גם מסביבנו וגם על עצמנו.
07:42ניסוי של שעתיים בלי טלפון
אגב, אתם יכולים לעשות על עצמכם ניסוי קטן וחמוד: לכו היום לטיול של שעתיים בלי הטלפון. אם אתם מרגישים שהדבר הזה מציק לכם או קשה לכם, אז אתם מכורים. הבעיה האבולוציונית כאן היא שהאבולוציה לא ציפתה שנחווה הצפה כל כך מסיבית של דופמין זול.
בעולם העתיק שממנו באנו לא היינו מקבלים פיקים של דופמין ברצף וכל כך מהר, כמו שאנחנו יכולים לקבל מרשתות חברתיות, מפורנו, מפאסט פוד וכל מיני דברים כאלה. בעבר היינו מקבלים פיקים נדירים של דופמין והיינו צריכים לעבוד בשבילם, לנוע לעברם. לכן מערכת הדופמין שלנו מחווטת גם למערכת המוטורית שלנו, כדי שנוכל לנוע לעבר מה שאמור לעשות לנו טוב.
08:34דופמין ומוטיבציה
חשוב לי מאוד מאוד להדגיש את הקשר בין דופמין למוטיבציה. מסתבר שהפרשה של דופמין במוח היא קריטית למוטיבציה שלנו לעשות משהו. כלומר, דופמין זה לא רק פיק שאנחנו מקבלים אחרי חוויה מענגת כזו או אחרת. אנחנו מקבלים פיקים של דופמין גם מציפייה, וזה מה שגורם לנו למוטיבציה לעשות דברים. וזו אחת הסיבות שכשאנחנו מכורים יותר ויותר ומנגנון הדופמין שלנו במוח נלחץ, גם המוטיבציה שלנו בחיים יורדת באופן כללי.
09:06הטיפ: הפסקה של חודש
עכשיו אני רוצה לתת לכם טיפ ענק לחיים, שלדעתי יכול להועיל להרבה מאוד אנשים, בין אם אתם ממש מכורים ובין אם אתם קצת מכורים: למצוא את ההתמכרות שלכם ופשוט לעשות ממנה הפסקה של חודש. כמובן שצריך להחריג מזה כמה התמכרויות קשות ומסוכנות, כמו התמכרות כבדה לאלכוהול, לאופיאטים או לבנזודיאזפינים. מהתמכרויות כאלה לא יוצאים בהפסקה כזאת, כי זה יכול להיות סכנת מוות. אני מדבר על התמכרויות יותר עדינות.
לגוף שלנו לוקח בערך שבועיים או שלושה להחזיר את הבלאנס בסיגנל הדופמין במוח. מסתבר שהרבה מאוד אנשים בעולם יוצאים מאוד נשכרים ממה שנקרא צום דופמין, הפסקה של חודש בפעילויות העודפות שמתדלקות אותנו. בשבועיים או שלושה הראשונים המוח שלנו מתאזן. זה יכול להיות בהחלט קשה ומאתגר, אבל זה ניסוי שלדעתי שווה לעשות, והוא יכול להחזיר הרבה מאוד אנרגיה, צבע ומוטיבציה לחיים.
10:16ספר, טרק בטבע וגמילה
מי שמתעניין בכל התחום הזה, אני מאוד מאוד ממליץ לו לקרוא את הספר דופמין של אנה למקה, חוקרת מאוד חשובה בסטנפורד, מומחית בעלת שם עולמי בתחום הדופמין וההתמכרות והקשר שלו לעונג ולסבל. לדעתי טיפ פרקטי קטן ומדהים, למי שיכול להרשות לעצמו, הוא לצאת לטרק בטבע של שבועיים או שלושה. זה דבר מדהים, כי להתרחק מהסביבה המקורית שלך, מאותה סביבה שבה יש את שפע הדופמין הזה, עוזר מאוד מאוד בגמילה.
בנוסף גם הולכים, וזו פעילות גופנית שגם היא עוזרת בגמילה. לא ניכנס עכשיו לזה. לא מזמן עשינו טרק מדהים בצפון ספרד שנקרא קמינו דה סנטיאגו, ואני חושב שזה טרק מדהים.
11:05לסיכום
הרבה מאוד מהסבל בחיים שלנו נובע מפעילויות וחומרים שנותנים לנו שפע בלתי נגמר וזול מדי של דופמין. האבולוציה לא ציפתה לזה. תעשו על עצמכם את הניסיון המדהים הזה: לחפש ממה אתם הכי מכורים, ולעשות מזה הפסקה של חודש. ככל שההפסקה הזאת נראית לכם יותר מטרידה, כך אתם יותר מכורים. הנושא הזה חשוב מאוד בעיניי ורלוונטי מאוד לחיים של כולנו. תהיו בריאים ושמחים.
