טוב, אז אחרי שניקיתי את מצפוני באופן קונספטואלי מול הסוכר בפוסט הקודם (וחשוב להדגיש שהדלק התאי החשוב שדברתי עליו הוא גלוקוז):
הגיע הזמן, לפתוח את הג׳ורה על עודף הסוכר בעולמנו, כי אכן, עודף פחמימות, ובעיקר עודף סוכר, הם אחד המניעים העיקריים, אם לא ה-מניע, לרוב המחלות הכרוניות הגדולות של העידן המודרני.
לפניכם מספר דרכים בהן סוכר הורג אותנו:
- מכיוון שאני מאוד אוהב חיידקי מעיים, אתחיל עם זה. מאמר מרתק מלא פחות מאשר כתב העת הצמרתי Science Translational Medicine משנה שעברה הראה שדיאטה עשירה בסוכר גורמת לגדילה מוגברת של חיידקי מעי שאוכלים (ממש כך) את הרירית מדופן המעי, ולכן פוגעים בה ויוצרים את התופעה ההרסנית הנקראת ״מעי דליף״.
בנקודה זאת חשוב מאוד להבין, למה מעי דליף הוא נושא כל כך חשוב ומרכזי בבריאות האדם:
תוכן המעי מכיל אלפי יצורים. חיידקים, וירוסים, פטריות, וכל מה שהם מייצרים. זאת סביבה מאוד רעילה, וההוכחה לכך היא שדליפה רצינית של תוכן המעי לחלל הבטן, כמו בדלקת תוספתן חמורה, או תאונת דרכים למשל, יכולה להרוג בנאדם תוך זמן קצר.
הוא ימות מתגובה חריפה במיוחד של מערכת החיסון, עם כל החומר הזר הזה.
מערכת החיסון לא אמורה לפגוש את החומרים האלה, ודופן המעי – תאי אפיתל המעי ושכבת הרירית הם מחסום סופר-אינטליגנטי שדואג שרק מה שמאושר לכניסה לגוף, יעבור.
מסתבר שאחד הדברים הגדולים ביותר שחיידקי המעי עושים בשבילנו הוא שהם שומרים באופן אקטיבי ביותר על האינטליגנציה של המחסום הזה, וגם מאכילים פיזית את תאי האפיתל בתוצרים שרק הם מסוגלים לייצר.
בכל רגע נתון, נמצאים בערך 70% מתאי מערכת החיסון במעי !
זה גם מאוד הגיוני שחושבים על כל החומר הזר שנמצא שם. זה גבול רגיש ונפיץ שיכול להתלקח בכל רגע, ולהתלקחות הזאת קוראים ״דלקת״.
דלקת זאת פעולה תקינה של מערכת החיסון. היא פוגשת גורם זר, נדלקת, מחסלת ונרגעת. ככה היא אמורה לעבוד.
אבל כאשר אנחנו אוכלים זבל ופוגעים בחיידקי המעי, אנחנו פוגעים במחסום הכל כך חשוב הזה, המעי ״דולף״, ומערכת החיסון פוגשת חומרים שהיא לא אמורה הייתה לפגוש.
התוצאה היא דלקת קבועה. כלומר הפעלת יתר של מערכת החיסון, במשך שנים !
היום אנחנו יודעים שדלקת שכזו מתדלקת את רוב המחלות הכרוניות של העולם המודרני כגון : השמנת יתר, סכרת, סרטן, אלצהיימר, פרקינסון ואפילו אוטיזם ודיכאון.
לא צריך להמשיך להסביר למה עודף סוכר זה רע, נכון ? עד פה זה לגמרי מספיק, אבל יש עוד:
- סוכר יודע להיקשר באופן לא ספציפי לחלבונים, מה שנקרא ראקציית מיארד. ככל שריכוז הסוכר בדם עולה, ככה זה קורה יותר. התוצרים הם חלבונים ״מסוכררים״ שקיבלו את השם הלא מחמיא Advanced glycation end products – AGEs. עניין מרכזי פה הוא שמערכת החיסון פוגשת חלבון שכזה היא עלולה לזהות אותו כחומר זר, כי המבנה שלו, עם הסוכר דבוק עליו, חדש לה. ומה עושה מערכת החיסון במפגש עם חומר זר ? נדלקת!
ואם זה קורה במשך שנים רצוף…….הרבה חוקרים חושבים היום שלתהליך הזה יש קשר למגוון של מחלות כרוניות ולהאצת תהליך ההזדקנות עצמו, ומכם שמם של המסוכררים. - בתהליך ההדבקות של מולקולות סוכר לחלבונים, משתחררים רדיקלים חופשיים, ומעלים את רף העקה החימצונית בגוף
- לאחר שאנחנו צורכים סוכר, ורמת הסוכר בדם עולה, עולה גם רמתו של האינסולין בדם, שאחד מתפקידיו הוא לאפשר את כניסת הסוכר לתאים.
חומר נוסף ומרתק שמופרש לאחר ארוחה טובה הוא לפטין, הורמון השובע, שאומר לגוף ״אכלת מספיק״.
מסתבר שרמות גבוהות של אינסולין, שמופיעות שצורכים הרבה סוכר, חוסמות את האות של הלפטין, ומורידות את היכולת להרגיש שובע ! כלומר, ככל שנאכל יותר סוכר נהיה במאנצ׳יס תמידי !
כל מי שעשה צום של כמה ימים, או כל דיאטה ללא סוכרים פשוטים, מכיר את התחושה של ירידת הרעב. פחות סוכר, פחות אינסולין, הרגישות ללפטין עולה, ואנחנו שבעים ומבסוטים. - תנגודת לאינסולין – הרוצח הממש לא שקט : צריכה מוגברת של סוכר, גוררת הפרשה מוגברת יותר ויותר של אינסולין, ועם הזמן היכולת של הגוף להגיב לאינסולין יורדת. כלומר יש אינסולין, אבל הגוף לא מגיב אליו. זה מה שנקרא תנגודת לאינסולין – תהליך מרכזי בסכרת מבוגרים. שהגוף לא מגיב לאינסולין, הסוכר בדם עולה….וחד גדיא, כל מה שכתבתי עד עכשיו מחריף ומחריף.
רוצים עוד, או שעושים הפסקה והולכים לאכול שוקולד פרה ?
קישורים למאמרים:
סוכר וחיידקים שמפרקים את שכבת הרירית:
https://www.science.org/doi/10.1126/scitranslmed.aay6218
צריכת סוכר ודלקתיות כללית:
https://academic.oup.com/ajcn/article/75/3/492/4689341#109557939
חלבונים ״מסוכררים״ ודלקתיות:
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/25259686/
אינסולין ולפטין:
https://www.nature.com/articles/0802753
